אלהא

אֱלָהּ, אֱלָהָא, אֵילַהּm. ch. (= h. אֱלֹוהַּ) God. Dan. 3:28; a. fr.Targ. O. Deut. 33:26; a. fr.Lev. R. s. 5, end את אלה רב Ar. (ed. אלוה). Y.B. Mets.II, 8c אלההון דיהודאי the God of the Jews. Y.Snh.X, 28b.Pl. (also plur. majest.) אֱלָהִין. Dan. 2:11; a. e.אֱלָהַיָּא. Jer. 10:11. Targ. Ps. 136:2 אלהי אלהיא the God of gods. (Gen. R. s. 26 כומריא גנבו א׳וכ׳ (read אלהון) when priests robwho would swear by their god?) Ib. (ref. to Gen. 6:2).Lev. R. s. 33 תמן קריין … אֱלָהַיָּיא there (in Rome) they call their kings gods.